הספר

מבוא "מרפא רפא את עצמך"
מאט סוזנה מרקוס.

המשוב שקיבלתי מאז יציאתו לאור באנגלית של "6 חודשים לחיות – 10 שנים אחרי" ב-2007, הבהיר שהספר נגע ללבם ולחייהם של אנשים רבים. כתבתי אותו כדי להעניק השראה לאנשים המתמודדים עם אתגרים אישיים. בכך פתחתי דלת ואני מזמינה אתכם להיכנס, במיוחד אם אתם עומדים בפני מה שאני מכנה "הזדמנות של החיים" ומחפשים מוטיבציה להפוך את מצבכם לחיובי. אני מקווה שדפים אלה יעוררו אתכם בכל מקרה.

במשך שנים פעלתי כמרפאה ומורה רוחנית והקדשתי את עצמי להדרכה לקראת טרנספורמציה וגילוי-עצמי. מתוך מחויבות מקצועית לשמירת הגבולות ביני לבין מבקשי ההדרכה, נזהרתי מפני כל חשיפה של חיי האישיים.

 אבל אחרי למעלה מעשר שנים של פריצה לתחום ההילינג הלא ידוע דאז, שבהן זכיתי לשבחים מאנשים מכל תחומי החיים, מצאתי את עצמי לפתע במצב של "מרפא רפא את עצמך". פעמון אזעקה עצום צלצל והכריח אותי להפנות אל עצמי את השאלה הגלויה והקשה:

"את רוצה לחיות או את רוצה למות?"
אחרי שריפאתי את עצמי הבנתי שאוכל לתת שירות הרבה יותר טוב בכך שאוותר על אותה הגבלה מקצועית ואגלה באמת מה קרה לי, ומהי הדרך שאפשרה לי להירפא במובנים רבים ולחיות היום חיים בריאים ושמחים. הסיפור המסופר כאן מכיל בתוכו את כל קשת הצבעים של הדרמה האנושית. מחיי זוהר, אי-הבנה, שליטה, תוהו-ובוהו, טרגדיה ומחלה ועד להתחלה מחודשת, קבלה, אהבה, הבנה, טרנספורמציה וריפוי. הזרעים נזרעו באדמת חיי וכפי שתגלו, תגובתי יצרה קרקע פורייה להתמודדות ולכל מה שבא אחריה.

שנים רבות הייתי כלואה בתוך הסיפור שלי. נאחזתי בו בכול הכוח ומנעתי מעצמי את האפשרות לגעת ביופי. בתכלית קיומי. רוקנתי את נשמתי בכך שהשקעתי אנרגיה רבה כל כך באירועים הדרמטיים שלי. עם זאת, במבט לאחור אני מודה על כל האתגרים שהוצבו בפני. הם נתנו לי את ההזדמנות לגדול ולצמוח והיום אני נהנית מכל רגע באופן עמוק ועשיר, שכמוהו לא הכרתי קודם.

התעללות, מוות, אובדן, בגידה ולבסוף סרטן – כל אלה היו קריאות השכמה רועמות שאיתן התמודדתי, ושלאחר מכן הפכתי למתנות. אחרי שרוויתי אירועי חיים כאלה בחרתי שלא לקבל על עצמי את תפקיד הקורבן. בחרתי שלא להיכנע לדרמה של אירועי חיי. בחרתי שלא להיכנע לאתגר האולטימטיבי של הסרטן. בזכות ריפוי עצמי לא מתתי – לפחות לא לפי ההגדרה המקובלת של "מוות". אבל בהחלט מתתי במובן אחר. מתתי לעצמי הקודמת. נטשתי את דרכי הקודמות. הייתי חייבת לעשות זאת כדי לשחרר את מה שאני מכנה כאן "השיר הישן", כדי שאוכל לחיות בהווה. הייתי חייבת לוותר על אחיזתי באירועי העבר ובדפוסים ישנים כדי לחיות פעם נוספת עם "שיר חדש."

לא פעם שאלו אותי מאין שאבתי את האומץ והכוח לצאת למסע יוצא הדופן הזה. אני לא אדם דתי במובן המקובל של המילה אבל אני יכולה לומר שהאמונה שלי במשהו גדול יותר שירתה אותי היטב. האמונה בבורא ובניצוץ האלוהי הקיים בכל אחד מאיתנו, והתחושה שלכולנו יש חופש רצון ובחירה, הוליכו אותי בשלום דרך המשברים שעמדו בדרכי. תמיד האמנתי שהמסע שלנו, על כל אתגריו, עוסק בפיתוח הנשמה. ודבר אחד אני יודעת בוודאות: האמונות הרוחניות האלה החזיקו אותי בתקופות התובעניות ביותר בחיי ועזרו לי להתגבר בסופו של דבר.

עם זאת, מעבר לכל האמונות השונות, קיים המסתורין הגדול, הבלתי נתפש בהיגיון או באינטלקט. ניסיוני לימד אותי להקשיב בכל הווייתי לקריאתו הקסומה.

עד גיל 40 רובנו חווים התמודדות כלשהי עם הזהות שלנו. זה יכול להיות בתחומים שונים כגון יחסים, בריאות, לאומיות, עבודה, כדור הארץ או אמונה. כשזה קורה, סימן שהגיע הזמן להתעורר. משבר הוא פתח שדרכו יכול לצוץ משהו חדש ולשבור את התבניות הישנות, בדיוק כמו שאפרוח בוקע מביצה, עם אותה אנרגיה חיונית של לידה וחיים. זרימת החיים דומה לנהר ותמיד יידו בנו אתגרים. המסר העיקרי הוא שעלינו לזכור את היכולת להתגבר על כל אתגר בלי שהוא יבלע אותנו. יש דרך. ההזדמנות להפוך לאדם עמוק וחכם מגיעה דרך חוויות כאלה. יותר מכך, זה חלק מההתפתחות בדרך להגשמה עצמית. תבינו, אני הייתי שם. ואפילו שאמרו לי חד-משמעית שאני עומדת למות בתוך חודשים ספורים אני עדיין כאן, אחרי שנים לא מעטות, כדי לספר לכם את הסיפור. למעשה, כשכתבתי את הספר לראשונה היה זה אכן 10 שנים מאז שחליתי. אבל נכון לעכשיו אני שמחה לבשר שחלפו 15 שנה מאז אותה אבחנה ראשונה, שהשאירה לי שישה חודשים לחיות.

מצאתי את המרשם לבריאות ולהוויה טובה בצופן הסודי של הוויתור, ויצרתי שיטה לשחרור כל מה שקרה בעבר למען נוכחות בהווה. האופן שבו עשיתי זאת מתואר בהרחבה בפרק 11 של הספר הזה, הנקרא "השיר החדש". הימצאות במה שנקרא "דממה" אפשרה לי להקשיב לנבכי נשמתי העמוקים ביותר. זה היה אותו מקום קדוש שבו התאפשר לי למצוא תשובות. הסוד היה להיות כנה עם עצמי בכל רגע ורגע ולחיות ביושרה פנימית. לבחור רק את הדברים שמתאימים למהות קיומי – מהאנשים שסביבי ועד לאוכל שאכלתי, ומעבר לזה. התרופה האמיתית במסע שכזה והמפתח לבריאות יציבה הם להשאיר מאחור את מחשבות המאבק הפנימי. להשאיר מאחור רגשות אשם, ריצוי אנשים, מניפולציות וכל השאר, כדי להכניס שלווה וסיפוק לחיים. אם אתם מתמודדים עם משבר בריאותי עליכם לדבוק במאה אחוז בשיטת הריפוי שבחרתם. אין זמן לחצי עבודה.

בזמן שהתמקדתי כמו קרן לייזר בשיטות הריפוי שבחרתי לעצמי לא הטרידה אותי השאלה מה טוב יותר, שיטות אלטרנטיביות או קונבנציונליות. חשוב היה לי הרבה יותר להתגייס במחויבות מוחלטת לשיטה שהתאימה לכל ישותי ולהתמקד בה בכוונה רבה. מעבר לכך הייתי צריכה להשליך באופן מודע את כל הפטפטת מתוך מוחי כדי להישאר באותו מקום "דומם" שבו יכול הריפוי לחולל פלאים.

בתקופה שבה עברתי את האתגרים האלה רציתי מאוד למצוא מישהו להזדהות איתו. הדחף לכתוב את הספר הזה היה קיים כבר שנים לפני כן, כשהייתי תקועה בנישואים סוערים וקשים, אבל דחיתי אותו בזמן שהתמודדתי עם כל שאר הדברים שקרו בחיי.

מאוחר יותר, כשגיליתי שיש לי סרטן, חיפשתי בכל מקום מישהו שעבר את זה ושיוכל לעורר בי השראה. רציתי לדעת מה קרה לו או לה, האם הם חוו טראומה בשלב כלשהו של חייהם, אפילו הרבה לפני שאובחנו. ואם כן, האם הם עדיין נאחזים ברגשות העבר האלה? רציתי לדעת אם הם בחרו לקחת אחריות על ההחלמה שלהם או שמא העבירו אותה לרופאים שניסו לעזור להם? ומה בדיוק היה הסיפור שלהם? האם באמת חוו לחץ כבד ממש לפני שאובחנו? האם הם נאחזו בדפוסים הישנים שלהם? מה היה מסלול ההחלמה שלהם ואיזה תהליך עברו במהלך האתגרים הבריאותיים שאיתם נאלצו להתמודד? רציתי לדעת איך הם הרגישו במהלך המסע שלהם אל ההבראה ובאלו שיטות ריפוי בחרו.

בתוך המשבר הייתי לכודה. עולמי וראשי פשוט לא היו מסוגלים לפלס להם דרך בין תיאוריות אינטלקטואליות יבשות בדבר התגברות על טראומה או מחלה. חיפשתי לשווא כותבים שיהיו מוכנים לחשוף את עצמם בעירום רגשי ומסוגלים להציע תיאור אישי של מסעם, של מה שהוביל למחלה ולהחלמה וכיצד ניתן למנוע זאת בעתיד. משלא הצלחתי למצוא את מה שחיפשתי הבטחתי לעצמי לכתוב ספר כזה כשאבריא. דפים אלה הם המימוש של אותה הבטחה ואני מאמינה, שמילותיי יעצימו אתכם לכיוון של החלמה וצמיחה דרך האתגרים שיעמדו בפניכם בחייכם.

אם הסיפור שלי יצליח לעורר בכם השראה, במיוחד במצבי מצוקה; אם יש ביכולתי לעודד אתכם למצוא נחישות וכוח משלכם, בתוך עצמכם, הרי שספר זה השיג את מטרתו.

באהבה,
סוזנה

Back to The Book page